מאמרים

כשירותו לערוך צוואה- מי קובע?

מאת עו"ד ונוטריון ליאורה ויינראוב- זילכה

מומחית בעריכת צוואות, בשפות: צרפתית, אנגלית ועברית

עריכת צוואה על ידי נוטריון

על פי הדין בארץ אדם מהמבקש לכתוב צוואה יכול לעשות זאת במספר דרכים אשר אחת מהם היא עריכת צוואה בפני נוטריון. סעיף 22 לחוק הירושה קובע שניתן לבצע צוואה בפני רשות ונוטריון לעניין זה דינו כרשות. המגבלות הצורניות שקבע החוק לצוואה כזו הם מינימאליים ואין בה למשל כל חובה לנוכחות עדים או לרישומה בכתב ידו של המצווה, כמו צוואה בכתב יד. הצוואה יכולה להיעשות אפילו בעל פה ואפילו ללא חתימת המצווה ובלבד שהנוטריון בפניו היא נעשתה מאשר אותה. ההיגיון שבבסיס מיעוט הדרישות בצוואה כזו גורס שאמינותו של הנוטריון והמעמד הנוטריוני עצמו יש בהם כדי להעיד על גמירות דעתו של המצווה וליתן תוקף משפטי חד וברור למסמך שנערך אז.

מתי יש צורך באישור לכשירות רפואית?

יחד עם זאת, על פי תקנה 4 ה לתקנות הנוטריונים, ככל שהנוטריון התרשם שמצבו הקוגניטיבי של המצווה אינו ברור- צריך הוא לוודא שרופא יבדוק את המצווה וויאשר את כשירותו. אישור זה יישמר יחד עם העותק המצוי אצל הנוטריון. אך כל עוד לא עלו תהיות אצל הנוטריון בדבר כשירותו של מי שמבקש לפעול נוטריונית והוא מתרשם שהמצווה פועל מתוך רצון כן וגמירות דעת מלאה אין כל צורך באסמכתא רפואית.

צוואה או ייפוי כוח של אדם מאושפז

למרבה הצער קיימים לא אחת מצבים בהם אדם מאושפז מבקש להסדיר לעצמו צוואה. מאחר וחזקה על אדם מאושפז שבריאותו אינה מובנת מאליה היא טעונה הוכחה- ובמיוחד מצבו הקוגניטיבי וכושר שיפוטו לקבוע מה יעשה ברכושו ובנכסיו לאחר מותו, אשר לא אחת מרחף מעליו ממש.

במקרה כזה בו האדם מאושפז מציב החוק דרישה ברורה וחד משמעית לכך שייחתם טופס בדבר המצב הרפואי של האדם. טופס 4 הוא הטופס שצריך שייחתם על ידי רופא  שבדק  את האדם ומצהיר על יכולתו לקבל הכרעה שכזו (גם במצב בו אדם שאינו מאושפז אך הנוטריון סובר שכשירותו הקוגניטיבית טעונה הוכחה נדרשת חתימה על טופס 4). מדובר על טופס סטנדרטי המנוסח באופן לאקוני למדי ומציין כי הרופא בדק את האדם. מצבו הרפואי מפורט על גבי הטופס ובתחתיתו אישור פורמאלי לכך שהאדם כשיר לבצע פעולה בפני נוטריון. טופס זה מצורף לעותק מהאישור שנשמר אצל הנוטריון. ויודגש כי הפעולה הנוטריונית - חיוני שתתבצע על פי חוק באותו יום ממש בו בוצעה בדיקת הרופא.

האם חייבים פסיכיאטר?

על פי החוק אין איזכור כי על הרופא להיות בעל התמחות ספציפית כדוגמת פסיכיאטר, נוירולוג או גריאטר על מנת לחתום על הטופס ולכאורה כל רופא מטפל המכיר את האדם ומצבו הרפואי יכול לעשות זאת. ואולם בפועל רופא בעל התמחות בפסיכיאטריה נתפס כבעל סמכות מתאימה לכך ביותר.
 

ומה לגבי הצוות הרפואי במקום?

אדם המאושפז בבית חולים ממשלתי והמקבל טיפול רפואי במקום- לא  יזכה לעולם לשיתוף פעולה מהצוות הרפואי בחתימה על אישור כזה. מאחר ומסמך שכזה מדיף ריח משפטי, הרי שרופא ציבורי יירתע ממנו ולא יורשה על פי נהלי המקום לחתום עליו. רק רופא מומחה פרטי שערך בדיקה ספציפית ייקח על עצמו את האחריות לאשר את המסמך. למותר לציין כי מדובר בהוצאה ניכרת של אלפי שקלים בדרך כלל, אשר לא כל אחד יכול להרשות לעצמו.

צוואה ישנה שלא עומדת בדרישות

לאחרונה נדרשתי לסוגיה בנסיבות דחופות ומצערות. כנוטריון נתבקשתי להגיע לבית החולים לבקשת אדם המאושפז שם באחד ממעונות קופות החולים. אדם זה ביקש ליפות את כוחה של ביתו לפעול בחשבון הבנק שלו. אגב שיחה עמו נשאלתי אם מסמך שאותו ערך מספר שנים קודם לכן אכן נחשב כצוואה. לאחר שקיבלתי לידיי את המסמך, התברר שהמסמך המדובר לא נשא תאריך או חתימה, לא נחתם בפני עדים ונרשם בחלקו בכתב יד ובחלקו הודפס. בשורה התחתונה לא ניתן היה לראות בו צוואה שכן לא עמד בדרישות החוק:  לא היה כל סיכוי שבית המשפט יתייחס למסמך זה כאל צוואה.
 

בשיחה ארוכה שקיימתי עם הלקוח פנים אל פנים התרשמתי כי חשוב לו מאוד לתקן את העיוות. התרשמתי כי הוא צלול לחלוטין, מודע למצב וכי הוא יודע בוודאות מהם נכסיו ומהו האופן בו חפץ הוא שיחולקו לאחר פטירתו. (בשונה מהחלוקה שמתווה החוק, במקרים בהם צוואה לא נערכת).
 

אדם זה שכוחותיו הלכו וכלו ביקש לחתום בפניי על צוואה שתשקף נאמנה את רצונו באשר לחלוקת רכושו ונכסיו ותכובד כצוואה בפני החוק. מאחר ורצה מלכתחילה לחתום על יפוי כח המעניק לביתו יכולת לפעול בחשבון, קבענו שאגיע ביום בו ייבדק על ידי רופא מומחה לצורך חתימה על שני המסמכים יחד- אליהם אוכל לצרף את האישור הרפואי. בבחינת שתי ציפורים במכה אחת.

רופא שרלטן? לא יכול להיות! רודף בצע? אין סיכוי!

הרופא המומחה בו בחר הלקוח הומלץ על ידי אחת ממנהלות המעון הרפואי בו שהה. לא היתה לו שום סיבה שלא לסמוך על המלצתה. רופא זה  קיבל מבעוד יום את טופס 4 אשר נשלח אליו בדואר אלקטרוני ונתבקש להשאיר עבורי שני העתקים חתומים שיהוו אסמכתא עבורי לכשירותו המשפטית של הלקוח, עת יחתום על שני המסמכים.

בפועל כאשר הגעתי כעבור כמה שעות למתקן הרפואי בו היה מאושפז הלקוח, התברר לי כי נוסח הטופס שונה על ידי הרופא וכי האישור שנחתם הוגבל לכשירות לביצוע יפוי כח בלבד.
 

דעתי שלא נחה משינוי הנוסחים הזה ועל כן לאחר שנחתם יפוי הכח, שבתי למשרדי ויצרתי קשר עם הרופא. הסברתי לו שהלקוח ביקש לעשות שימוש באישור זה גם לשם חתימה על צוואה, אך משום מה הנוסח לא נותן מענה לכך.

בשלב זה תגובת הרופא היתה- שאין לראות באישור עליו חתם בשום אופן אישור כשירות לעריכת צוואה. לדידו מדובר בבדיקות רפואיות שונות לחלוטין, אשר לא בוצעו על ידו כלל, שכן נמסר לו שהאישור הוא לשם חתימה על יפוי כח בלבד. נסיונותי להבין מהם הפרמטרים הרפואיים השונים כל כך לא צלחו. מה שהתברר לי מאוחר יותר היה שטופס זהה המיועד לעריכת צוואה עולה עוד כסף. עוד הרבה מאוד כסף.
 

עוד התברר כי הרופא הספציפי יוכל להגיע לבדיקה רק לאחר תקופת החגים, פרק זמן שהלקוח חשש שלא ישרוד. ואולם בשלב זה, לא היה כל מנוס ועריכת הצוואה הנוטריונית נדחתה תוך ניסיון לאתר מומחה אחר שיגיע בזמן קצר יותר.

למרבה הצער מצבו הרפואי של הלקוח הדרדר כל כך עד שביום בו הגיע המומחה האחר לבדיקה, (מומחה המשמש כפסיכיאטר מחוזי של אחת מקופות החולים) לא היה הלקוח מסוגל כלל לדבר או לענות לשאלות ולא ניתן היה לאשר חד משמעית שמצבו הקוגניטיבי תקין. לצערי גם אני התרשמתי כך אז.
 

בשיחה שקיימתי עם אותו פסיכיאטר מחוזי, עדכנתי אותו בדברים שמסר לי הקולגה שלו- הפסיכיאטר הקודם. הוא היה המום. לדבריו אין כל הבדל בבדיקות המבוצעות ולא היתה שום בדיקה שאמורה היתה לשלוף שפן מתוך כובע באשר לכשירתו הקוגניטיבת של הלקוח אז. הוא הצטער כמוני לשמוע שהצוואה לא נחתמה באות יום בשל סרובו של הפסיכיאטר לאשר כשירות מלאה.
 

המקרה עצמו לא נתן לי מנוח והתייעצתי עם מומחה נוסף בפסיכיאטריה המענק חוות דעת לבתי המשפט. הוא, בהגינותו, טען  בפניי כי אנשי מקצוע חמדנים יש בכל תחום.
 

סופו של מעשה הצוואה לא נחתמה, המסמך אותו חשב הלקוח לצוואה- לא נחשב ככזה ורצונו האמיתי- לא נרשם ומן הסתם לא יבוצע.

למרבה הצער האדם נפטר מספר ימים אחר כך...

הפקת לקחים

מספר לקחים ניתן להפיק מסיפור זה לטעמי:

ראשית- המחוקק צדק. לא בכדי נוסח האישור של טופס 4 באופן שאינו מבדיל בין כשירותו של אדם לבצע סוגים שונים של פעולות בפני נוטריון. כשירות היא כשירות היא כשירות. החוק ביטא זאת בתמצית וכל המוסיף- גורע.

שנית- האינסטינקטים שלנו כבני אדם נכונים. גם אם איננו רופאים מומחים בדיציפלינות כאלה ואחרות- החוש שלנו אומר לנו שאדם שכשיר לחתום על יפוי כח עבור בנק ולאפשר למישהו מטעמו לנהל את חשבונו על כל סכום שבו- יכול גם לצוות מה ייעשה בנכסיו לאחר מותו. מותר לנו לשאול ולתהות ולברר.
 

שלישית- כמו בכל תחום הגינות היא שם המשחק. יש בעלי מקצוע הגונים בכל תחום (ואנו רוצים להאמין שהרוב כאלה). צריך רק לקוות למצוא אותם ולהגיע אליהם בזמן.